הבישול של הבשר גורם להיוצרות של חומרים הנקראים אמינים הטרוציקליים, אשר גורמים להיוצרות הסרטן וגם תורמים להתקדמותו. אמינים הטרוציקליים משפיעים גם על הופעת סרטן המעי הגס, הפרוסטטה, הלבלב, הריאות, הקיבה והושט.

​

חיה שנמצאת גבוה בפירמידת המזון צוברת בבשרה רעלים סביבתיים כמו PCB ודיוקסין, שהינם קרצינוגנים ידועים ומשבשי הורמונים שנמצא קשר בינם לבין הופעת סרטן שד. קרוב ל 90-98% מהחשיפה שלנו לחומרים אלה מקורה בתזונה, כאשר בשר, דגים, ומוצרי חלב הם המקורות העיקריים. לנשים שאוכלות בשר יש בדרך כלל רמה יותר גבוהה של אסטרוגן מנשים צמחוניות, דבר ההופך אותן לפגיעות יותר לסרטן השד, כיון שאסטרוגן גורם לתאים בשד להתחלק יותר מהר.

​

תזונה העתירה במזונות מהחי אף מכילה פחות סיבים תזונתיים מתזונה צמחונית. אישה צמחונית מפרישה פי 2 או 3 יותר אסטרוגן בצואה מאישה שאוכלת כל, דבר שיכול להסביר מדוע אחוזי ההארעות של סרטן שד נמוכים יותר בקרב צמחוניות.

​

הורמון נוסף, IGF-1, הוא עוד יותר עוצמתי בהשפעתו על חלוקה מהירה של תאים מאסטרוגן. הוא מופק בכבד ומופרש כתגובה להורמון גדילה מבלוטת יותרת המוח. חלבון מהחי מגביר את רמת ה IGF-1, בעוד חלבון מהצומח אינו גורם לכך. מחקר אחד הראה שרמת ה IGF-1 היתה נמוכה ב 11% בקרב נשים שאכלו הכי הרבה טופו בהשוואה לאלה שאכלו הכי מעט, ושיתכן שתזונה עתירה בסויה ופחותה בבשר תורמת לרמת IGF-1 נמוכה יותר. מחקר אחר מראה שיש קשר בין צריכה רבה יותר של חלבון מהחי בזמן גיל ההתבגרות ורמה מוגברת של IGF-1 בבגרות המוקדמת. מחקר משנת 2014 הראה שבקרב נשים בגילאי 50-65, אחוזי התמותה מכל הסיבות היו גדולים ב 75%, ואחוזי המוות מסרטן השד היו פי 4, במשך 18 השנים הבאות, אצל נשים שדווחו על צריכה גבוהה של חלבון מהחי.