אישה למען עצמה,
נשים למען נשים
הפחיתי צריכת סוכר המצוי בממתקים, מאפים וקינוחים, ובמקום זאת אכלי פירות. סטיביה הוא ממתיק אפשרי
טיפ #20
20 אוקטובר 2017 | מאת סאט דהראם קאור
רובנו יודעות שסוכר מזיק לנו. עם זאת, הרבה פעמים אנו לוקחות לעצמנו משהו מתוק כפיצוי, כדרך להתמודד עם סטרס, כדי להרגיע רגשות שליליים, או כפרס. זה כל כך קל – הדברים המתוקים נמצאים בכל מקום, כמעט בלתי אפשרי להמנע מהם.
סוכר וסרטן השד
הקשר בין תזונה עתירת סוכר ורמת סיכון גבוהה לסרטן התגלה ע"י החוקרים כבר לפני שנים רבות. מחקר אפידמולוגי משנת 1983 שנערך ב 21 מדינות מודרניות שבהן עוקבים אחר חולי ותמותה (אירופה, צפון אמריקה, יפן ועוד) גילה שצריכת סוכר מהווה גורם סיכון משמעותי שתורם להיארעות גבוהה של סרטן שד, בייחוד בקרב נשים יותר מבוגרות. נמצאה גם קורלציה בין צריכה גבוהה של סוכר והופעת סרטן שד ממוקד אצל נשים צעירות. חוקרים מצאו שתזונה עתירת סוכר גורמת לצפיפות שד גבוהה – אשר בתורה מגבירה את הסיכון ללקות בסרטן שד.
ישנם כמה מכניזמים דרכם הסוכר תורם להתפתחות של סרטן:
-
רמה גבוהה של אינסולין ו IGF-1. כאשר אוכלים יותר מידי סוכר, הגוף מפתח תנגודת אינסולין, כלומר הגוף זקוק לכמות יותר ויותר גדולה של ההורמון כדי שהוא יצליח לעשות את תפקידו. במקביל הגוף מייצר כמות יותר גבוהה של הורמון בשם (insulin-like growth factor IGF), אשר מעורר התחלקות תאים ומדכא מוות של תאים.
-
סוכר גורם להשמנה. עודפי הסוכר הולכים לכבד, שם הם מטופלים במסגרת תהליך חילוף החומרים, ומומרים לשומן. תהליך זה גורם להצטברות של שומן באזור הבטן, וגם להיוצרות של ציטוקינים גורמי דלקת, אשר עלולים להגדיל את הסיכון לסרטן.
-
סוכר מעודד דלקת, אשר נמצא קשר הדוק בינה לבין הופעת סרטן. רבים מהמזונות שאנו אוכלים מעודדי דלקת, כולל בשר, מוצרי חלב, בוטנים, סוכר, משפחת הסולניים, שומני אומגה 6, שומן מהחי, תזונה הגורמת לחומציות, והרבה פעמים גם חיטה ושמרים.
-
סוכר מדכא את מערכת החיסון. לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת לומה לינדה, כאשר אוכלים 100 גרם סוכר, כמות המצויה בליטר שתייה קלה, תאי הדם הלבנים מאבדים 40% מיעילותם בחיסול של חיידקים או תאים סרטניים. זה ממש הופך את מערכת החיסון לנכה למשך עד 5 שעות אחרי אכילת הסוכר!
-
דברי מתיקה מעודדים התפתחות של אורגניזמים בלתי רצויים במערכת העיכול, כגון קנדידה ופרזיטים. זה גורם לעומס יתר על מערכת החיסון.
כיצד לשמור על רמת סוכר מאוזנת בדם
סוכר ודברי מתיקה אינם הבעיה היחידה. אנשים לא מודעים לכך שאפילו אם אינם מוסיפים סוכר לתזונה שלהם, סוכר חבוי, כולל סירופ תירס עתיר פרוקטוז (high fructose corn syrup - HFCS), נמצא בכמעט כל המזונות המעובדים, מיוגורט ורטבים ועד לחם ושתיה קלה. כל פחמימה עם אינדקס גליקימי גבוה מגבירה את הסיכון לסרטן שד.
כדי לשמור על רמת סוכר מאוזנת בדם הכי טוב להימנע ממזונות מעובדים ולבחור פחמימות בעלות אינדקס גליקימי נמוך, כמו רוב הקטניות, גריסי פנינה, קינואה וירקות ירוקים.
אז מה בדבר פירות?
למרות שפירות מכילים סוכר, רבים מהפירות הם למעשה בעלי אינדקס גליקימי נמוך, ולכן לא גורמים לרמת הסוכר בדם לעלות במהירות. מיצי פירות, בניגוד לכך, לא כוללים את הסיבים התזונתיים, וכן גורמים לעליה ברמת הסוכר. פירות כוללים הרבה ויטמינים, מינרלים, אנטיאוקסידנטים ופיטוכימיקלים שעוזרים לגוף להתגונן מפני מחלה. על כן מומלץ לאכול לפחות שתי מנות פרי ביום. פירות בעלי אינדקס גליקימי נמוך כוללים אגסים, תפוחים, שזיפים, משמש, אפרסק, ופרי הדר. פירות שהם במיוחד מועילים לבריאות הם כל סוגי הגרגירים (בייחוד גוג'י), רימון ופפיה. רצוי לאכול מעט אשכוליות – יש בהן חומר שמעכב את יכולת הכבד לפרק אסטרוגן.
נסי מתכון מפתיע זה של גלידת בננה כקינוח בריא.
מקורות
-
Seeley S. Diet and breast cancer: the possible connection with sugar consumption. Med Hypotheses 1983 Jul;11(3):319-27.
-
Duchaine CS, Dumas I, Diorio C. Consumption of sweet foods and mammographic breast density: a cross-sectional study. BMC Public Health. 2014 Jun 26;14:554
-
Polischman N, Coates RJ, Swanson CA et al. Increased risk of early-stage breast cancer related to consumption of sweet foods among women less than age 45 in the United States. Cancer Causes Control. 2002 Dec;13(10):937-46.
-
Sieri S, Pala V, Brighenti F et al. High glycemic diet and breast cancer occurrence in the Italian EPIC cohort. Nutr Metab Cardiovasc Dis. 2013 Jul;23(7):628-34.
-
Tang HJ, Liu WL, Lin HL. Epidemiology and prognostic factors of candidemia in cancer patients. PLoS One. 2014 Jun 5;9(6):e99103
-
Sanchez A, Reeser JL, Lau HS, et al. Role of sugars in human neutrophilic phagocytosis. Am J Clin Nutr. 1973;26:1180-1184